למה נהייתי טבעונית?

זה התחיל מהפייסבוק, ודווקא לא מהדפים שמטיפים לטבעונות ומזעזעים עם תמונות אכזריות.
ראיתי תמונה חמודה של חזיר מחייך עם סוודר ועשיתי לה לייק.
פייסבוק זוכר הכל.
מאז הלייק הזה הוא הראה לי עוד ועוד תמונות מהעמוד הזה עם החזירים והעיזים המחייכים בסוודרים צבעוניים שנקרא חוות החופש. בינתיים כבר התחיל להיות יותר חם והחיות הורידו את הסוודרים וחוץ מהם ראיתי גם תמונות שלהם מתחבקים עם נשות החווה.
המשכתי לעשות לייקים. במשך הזמן הוקסמתי יותר ויותר מהחמידות הזאת והחלטתי לבוא לבקר בחווה. הזמנתי ביקור, מה שלקח קצת זמן כי הם מגדלים שם את החיות בתנאים מאד מגנים ועוטפים ולא נותנים לבקר בקבוצות גדולות ובתדירות גבוהה.
בתחילת חודש מאי הגעתי לחווה. איך שנכנסנו והתיישבנו על קוביות חציר, ניגשה אלינו בשמחה עז חמודה לקבל ליטופים ונצמדה אלי. לא הפסקתי ללטף אותה. אחר כך הגיעו עוד כמה עיזים, כבשים, גדיים וחזירים לקבל ליטופים ואהבה. הם התנהגו בדיוק כמו החבר הכי טוב של האדם- הכלב.

הי, באתם לבקר אותי?

שמענו את סיפורי ההצלה המזעזעים של חיות החווה וכמעט שגעיתי בבכי. לא בכיתי כי אף אחד בקבוצה לא בכה אבל רציתי. אולי גם לאחרים לא היה נעים לבכות.
מאותו רגע לא יכולתי לאכול יותר בשר. גם קודם הייתי אוכלת ממש מעט, לעתים רחוקות.

רציתי להפסיק גם לאכול מוצרי חלב וביצים, אבל לא האמנתי שאני יכולה. אני, שכל כך אוהבת גבינות, גלידות וכל מה שעשוי מחלב אוותר על זה? נשמע כמו מדע בדיוני. אבל החשיפה לסיפורי הזוועות על החליבה של הפרות עשתה את שלה ופתאום אני לא יכולה להסתכל על זה. כשאני רואה גבינה אני שומעת געייה, בכי של עגל שהופרד מאמו, שרק נולד ורוצה את החלב של אמא שלו, את הקשר אליה. החלב הזה בשבילו, לא בשבילי.
גיליתי שיש המון אוכל, שפע של מזון שמותאם לטבעונים, הודות לאנשים שהתחילו עם זה כבר מזמן. העולם מציע לנו שפע של מאכלים טעימים שגם בריאים לנו יותר מאשר מוצרים מן החי.
אני לא מנסה לשכנע כי אני יודעת שזה לא יצליח. אני לא יודעת את השיטה לגרום לאנשים לשנות את דרך החיים שלהם.
אני טבעונית לא בשביל עצמי. לא בשביל להרגיש עם עצמי יותר טוב. לא בשביל להרשים. אני טבעונית בשבילם. בשביל בעלי החיים האלה, יצירי הבריאה והטבע שנולדו לחופש והוא נלקח מהם בשביל לספק את התאוות שלנו.