אתמול בערב היינו בסניף של דומינוס פיצה, לא חשוב איפה, והזמנו פיצה טבעונית ולחם שום טבעוני.
בזמן שאנחנו מחכים בחוץ שמענו את העובדים הצעירים מנהלים דיון סוער על טבעונות. אחד מהם אמר שהוא בחיים לא יוכל להיות טבעוני, השנייה אמרה שהיא דווקא בעד. ויכוח עקר. אנשים לא אוהבים להשתכנע. הם תמיד יתחפרו בעמדתם ויחפשו דרכים לחזק אותה.
אחרי כרבע שעה הפיצה היתה מוכנה.
היה מאד טעים. אבל זה לא חוכמה, כי כל כך הרבה זמן לא אכלתי פיצה אז פתאום הפינוק הזה. הגבינה קצת מוזרה, מרקם שמזכיר גבינה אבל זה לא. טעים מאד אבל אין את הנמתחות הזאת של הגבינה. חשבתי על חוסר המזל של הפרות. אם היה להן יותר מזל בחיים החלב שלהן היה פחות טעים ולא היה אפשר להכין ממנו גבינות טעימות ונמתחות. איזה מין מזל יש לפרות? למה הבשר והחלב שלהן כל כך טעימים לבני אדם? אם אלוהים לא היה רוצה שנאכל אותן, למה הוא עשה אותן כל כך טעימות?
למרות הרהורי הכפירה האלה לא עזבתי את עולם הטבעונות. אני עושה את זה בשבילן, לא בשבילי.
לסיכום, הלחם שום היה מעולה. הפיצה היתה טעימה מאד, רק המירקם של הגבינת קשיו הטבעונית לא היה מרקם של גבינה, אבל עדיין טעים מאד. בסיום אכילת הפיצה לא היתה לי הרגשה שזורם לי דם סמיך ונמתח בעורקים, כמו שהייתי מרגישה כשהייתי אוכלת פיצה עם גבינה רגילה.
המסקנה היומית שלי- לטבעונים יש מה לאכול, יש הרבה מה לאכול ואנחנו גם יכולים ליהנות מאוכל.
💗💗💗
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה