לכל אחד יש את הסיבות שלו למה הוא צבר עודף משקל.
תרגיל מס' 2
עירכו רשימה של המאכלים שאם אתם מתחילים לאכול אותם, קשה לכם להפסיק.
יש כאלה שמאשימים את אמא. בכל פעם שהייתי עצוב, אמא דחפה לי אוכל. או גדלתי בבית בו אמא היתה מבשלת רק מאכלים משמינים ואופה עוגות בלי סוף. יש כאלה שמאשימים את החיים הקשים שהיו להם, את המשברים האישיים שהם עברו ועוד תירוצים וסיבות בלי סוף.
ואני אומרת- שטויות! אין שום סיבה מוצדקת לאכול כמויות מטורפות של אוכל חוץ מסיבה אחת בלבד- שאתם אוהבים אוכל יותר מדי.
יש הרבה אנשים שעברו חיים קשים, משברים אישיים בלתי נסבלים וגדלו בבית מפנק קולינרית. ובכל זאת הם רזים. בכל זאת הם אוכלים את הכמות שמשביעה אותם ומפסיקים.
אצלנו השמנים, האוכל הוא כמו סם. יש בעיה- אנחנו אוכלים. רע לנו- אנחנו אוכלים. טוב לנו- אנחנו אוכלים. כל דבר בחיים הוא סיבה לארוחה. כמו כל סם, ככל שההתמכרות אליו גוברת הכמויות לא מספיקות. לכן הכמויות של האוכל הולכות וגדלות במהלך הזמן.
לפני שנה, כשעדיין הייתי מכורה לאוכל, בעלי עבר תאונת דרכים קשה. כשהייתי נוסעת אליו לבית החולים השיקומי, הייתי בכל פעם עוברת בסופר מרקט שליד וקונה שלוש חפיסות שוקולד(!!!). הייתי מחביאה אותן בתיק ובדרך חזרה הייתי אוכלת אותן באוטו בזמן הנהיגה, משתדלת להסתיר את עצמי מנהגים אחרים.
השוקולד היה כמו סם. ברגעים שאכלתי אותו היה לי נעים ולא חשבתי על שום דבר אחר. הוא הרגיע אותי. חבילה אחת לא הספיקה ולכן אכלתי עוד חבילה. את החבילה השלישית אכלתי רק בגלל שהיא היתה שם. לא יכולתי לשמור אותה לאחר כך כי לא ידעתי מתי יזדמן לי להיות עוד פעם לבד ולאכול את כולה בעצמי. לכן למרות הבחילה, חיסלתי שלוש חפיסות שוקולד.
ההתנהגות הלא הגיונית הזאת היתה תוצאה של התמכרות.
כשמכורים למשהו מאבדים את ההיגיון. עושים הכל כדי להשיג את הדבר שגורם לנו להרגיש טוב ובדרך כלל מתחבאים כי מרגישים שאנחנו עושים משהו לא בסדר.
קל נורא להתמכר לאוכל. לרוב אין בעיה להשיג אותו. אולי בגלל זה יש כל כך הרבה מכורים.
האכילה נותנת הרגשה נעימה. גורמת לשכוח מהצרות. אבל מה קורה אחר כך?
הבטן מלאה מדי, הרגשה של כבדות, בחילה, עייפות, אשמה, בושה, הכאה על חטא. האם זה שווה את הדקות או השניות של האושר?
אז איך מפסיקים את ההתמכרות?
כמו בכל גמילה, צריך להפסיק מייד עם החומרים הממכרים.
אצלי אין דבר כזה לאכול קוביית שוקולד. או כל החפיסה או כלום. לכן הפסקתי לגעת בשוקולד.
כל המאכלים האלה שאין לנו שליטה על הכמות שאנחנו אוכלים אותם, אלה המאכלים שאנחנו צריכים להפסיק לאכול. אצל אחד זה יכול להיות שוקולד, אצל השני ביסלי, אחר פיצה ועוד.
בימים הראשונים זה קשה. מופיעות תופעות פיזיות של גמילה: רעד, חולשה, כמיהה עזה למאכל האסור. אבל תאמינו לי שאחרי כמה ימים זה עובר!
איך להיות חזקים?
לחשוב רק על דבר אחד- התוצאות.
אל תחשבו על ההנאה שיגרום לכם המאכל. ההנאה תימשך כמה שניות בלבד. תחשבו על התוצאה שתבוא אחריה. אתם כנראה לא תסתפקו במנה אחת. אחרי המנה הזאת תבוא עוד מנה ועוד מנה ולא תוכלו להפסיק. לכן עדיף לא להתחיל בכלל.
אז אתם זוכרים על מה אתם צריכים לחשוב? על הת-ו-צ-א-ה.
תרגיל מס' 2
עירכו רשימה של המאכלים שאם אתם מתחילים לאכול אותם, קשה לכם להפסיק.
בכל פעם שאתם רוצים לאכול את הדבר מהרשימה אליו אתם מכורים, חישבו מה אתם מעדיפים: את ההנאה הרגעית או התוצאה העגומה שתימשך הרבה יותר זמן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה